מחצית השקל – הרב מנחם גולדשטיין 
“זה יתנו כל העובר על הפקודים”
רש”י – כמין מטבע של אש הראה לו
ומובא בגמ’ (מנחות כט ע”א): שלושה דברים נתקשה משה והראה לו הקב”ה: מנורה, קידוש החודש, ושרצים.
הק’ בתוס’ מדוע לא נזכר שם גם מחצית השקל שהראהו כמין מטבע של אש?.
ותירצו שהמחצית השקל לא היה יודע משקלו כלל לולא שהראה לו.
והשטמ”ק תירץ שמה שנתקשה היה איך דבר מועט כזה יכפר על עון העגל.
וביסוד הדברים קשה כדלהלן :
א למה היה צריך להראות לו מנורה של אש, אם לבסוף רק זרק את הכיכר לאש ונעשית מאליה?
ב למה לא הראה לו מטבע של מתכת, במקום מטבע של אש ?
ג לפי השטמ”ק איך מה שהראו לו “מטבע של אש” פתר את מה שנתקשה משה היאך יכפר דבר מועט כזה, על חטא העגל.
ד כבר בתחילת מעשה המשכן וכליו נרמז שיביאו מחצית השקל לאדנים וזה קדם למעשה העגל.
ובהקדם ביאור הדבר נראה להביא המעשה שהי’ה בעת הקמת ישיבתו של החפץ חיים ישיבת ראדין. באותה עת רבו התלמידים שבאו להסתופף בצלו של הח”ח, והיה צורך לבנות ישיבה שתספיק לכל התלמידים. בא עשיר זקן בשם ר’ משה גרוברקופ וביקש לאחר שנתייעץ עם אשתו לתרום כל בנין הישיבה.
והח”ח ליטף את ידו וא”ל “ר’ משה וואס מיט אייך ? (מה קורה איתך)
“איך אפשר לקחת המצווה מכלל ישראל …” ואותו ר’ משה נדהם וניסה לשכנע את הח”ח על עדיפות הצעתו ועל זכותו לתרום, עד שלבסוף עשו דין תורה בפני ר’ חיים עוזר גרודינסקי רבה של וילנה . התובע ר’ משה דרש לתת את כל תרומת הבנין והחפץ חיים סרב כדי לא לקחת את המצווה מכלל ישראל. ר’ חיים עוזר הצדיק את שניהם ולבסוף פסק הרב חיים עוזר שר’ משה יתרום את העלות עבור הקיר המזרחי והספרים, והשאר יבוא מכלל ישראל. ואכן בכותל המזרח של ישיבת ראדין נכתב כותל זה נתרם על ידי ר’ משה גרוברקופ וזוגתו.
נמצאנו למדים גודל חשיבות הרצון שיש בלב התורם אשר ע”ז נאמר “מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי”.
ומעתה יתבאר על יסוד מעשה זה הענין להראות דבר של אש, אשר מסמל את ההתלהטות לדבר מצווה ואת הרצון הפנימי להתנדב ולעשות דבר בשביל השי”ת מתוך שמחה של מצווה…
ומעתה יבואר ב’ האופנים, שהרי במנורה היתה הדלקת הנרות להאיר וזהו דבר רוחני ולכן את האור הרוחני בורא הקב”ה ולכן מספיק השלכת כיכר הזה לאש ותיעשה מאליה. ולכן הקב”ה מלמדנו על ידי המנורה של אש שעצם זכות המחשבה וטהרת לב התורמים היא המורידה את הקדושה והשכינה.
משא”כ מחצית השקל מחד גיסא גם בה יש את היסוד של הכנת הקדושה על ידי הרצון הפנימי. ומאידך היא כדי ליצור את האדנים ושם יוצרים דבר חומרי שהוא בסיס הבנין היינו ה”מעמיד לקרשי המשכן…”
ומעתה יש לחזור לענין חטא העגל.
בעגל גם נאמר בדומה כאשר מ”ר שואל את אהרן “מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה? עונה אהרן “ואשליכהו באש ויצא העגל הזה”.
והיינו שהיתה השלכת זהב לאש
וגם שם היתה התלהבות מתוך רצון באלוקים כפי שנאמר “עשה לנו אלוקים אשר ילכו לפנינו” ולכן השתמשות בכח קדושה זה של התלהבות, בצירוף הפתק עם שם ה’ המפורש, (עליו כתב משה עלה שור כשיצאו ממצרים ורצה להעלות את ארונו של יוסף ממעמקי הנילוס) שזרק מיכה לאש נוצר העגל.
אלא שזהו חטא גופא היסוד של חטא עבודה זרה לחשוב שבדבר חומרי יש אלוקיות ולסגוד לו ולא לשכינה או לקדושה שבו, ולכן הראה להם משה רבנו כיצד הוא שיבר את הלוחות, כדי ללמדם שאף דבר קדוש שניתן על ידי השי”ת אינו בפני עצמו אלא כאמצעי לחיזוק דביקות בהשי”ת ואם אינו ממלא תפקידו אלא להפך מותר אף לשוברו ומעין זה יש היתר לשרוף ס”ת שכתבו מין.
ואז אכן העם עשו תשובה ע”כ ולכן נתינת מחצית השקל, שלא היו משתמשים בה בתור השווי הממוני, ובתור מטבע לקניית דבר אחר, אלא מבטלים אותה עם כל מחציות השקלים של ע”י לכיכר זהב ממנו מכינים אדנים או קורבנות ציבור, מוכיחה את הרצון הפנימי והאש שבלבותיהם של כלל ישראל שרוצים להוריד אליהם שכינה, ועוד שמבינים שכל אחד ואחד בפני עצמו הוא חסר ולכן מנדב רק מחצית, ועוד שצירוף כולם יחד הוא ההיכי תמצי להכנת האדנים. וזה השיעור של המטבע.
ובא הקב”ה ללמדם שאת הזהב נותנים כדי שהקב”ה יתן בתוכו את הצורה ולא כדי שהם יצרו את הצורה כפי שעשו בעגל. וכן גם הסיבה לכך שנתינה מועטת זו יכולה לכפר על חטא העגל כיון שיש בה הבנת יסוד זה ומיושבת גם קושיית השטמ”ק.
וממילא מתורצת קושיית השטמ”ק שלא השווי של המחצית מכפר שהרי אכן הוא נמוך, אלא השאיפה הזכה להתעלות, שהיתה טמונה בו ונרמזת באש.
