בגדר מצות הקהל ע"י הרב גולדשטיין
בס"ד
בגדר מצות הקהל
דברים פרק לא
(י) ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במעד שנת השמטה בחג הסכות:
(יא) בבוא כל ישראל לראות את פני ידוד אלהיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם:
(יב) הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ידוד אלהיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת:
(יג) ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ידוד אלהיכם כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה:
בפסוקים אלו עולות מספר תמיהות כדלהלן:
א. הקשה הרה"ג ר"ש בורנשטיין שליט"א (ר"י קרית מלך) דלכאורה סדר הפסוקים הפוך דקודם היה צריך להקדים את פסוק יב שהוא מצות ההקהלה ורק אח"כ את הקריאה שהיא תכליתה של ההקהל ומדוע הכתוב החליף הסדר ?
ב. עוד קשה מהו גדר החיוב של הקהלת האנשים הנשים והטף אשר דנו בזה כל המפרשים, (עיין רש"י רמב"ן אב"ע אוה"ח וכל"י) דרש"י כתב "אנשים ללמוד נשים לשמוע והטף ליתן שכר למביאיהם". וקשה שאם אנשים ללמוד מדוע לא באות גם נשים ללמוד את המצוות השייכות בהם ? ועוד דאם נשים אינם מגדר לימוד אולי גם האנשים הם בגדר מחודש זה של לשמוע בבחינת הקהל ומנ"ל דאנשים ללמוד ?
ג. ועוד צ"ע בטף באיזה גיל איירי דאם הם בגיל חינוך חייבים כבר מגיל חינוך ואם אינם בגיל חינוך איזה ענין שכר יש למביאיהם ועוד הקשה הכלי יקר דזו דרך זרות לומר כן דא"כ הרי זה כמי שנצטוו לשאת אבנים כבידות ?
ד. עוד חקר בטו"א האם מצוה זו של הבאת הקטנים היא חיוב האב או על הב"ד ?(חגיגה דף ג)
ה. ועוד הקשה הרב קראם מאי טעמא מצינו לשון חיוב זו לתת שכר למביא רק בהקהל ולא בשאר מצוות כגון עליה לרגל שלא נזכר ענין זה ?
ו. ובגופא דדרשה זו צריך עיון מה הסתפקה בכלל הגמ' והרי הכתוב אמר במפורש "ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלקיכם" ? ולכאו' תשובת הגמ' נדה ממשמעות הפסוק?
ז. עוד צ"ע מדוע הכתוב נצרך לפרש גרים בפני עצמם והרי לאחר שנתגייר הו"ל ככל ישראל ?
ח. עוד הקשה הגר"ז ברלין שליט"א (ר"י גאון יעקב) דהרמב"ם כתב כל הפטור מן הראיה פטור ממצות הקהל, חוץ מן הנשים והטף" משמע דהטף חייבים, ואיך שייך חיוב בהם והרי לא באו לכלל מצוות(סנהדרין סח) והחיוב רק על מביאם ?
ובהקדם ביאור הענין נראה לדייק בקושיה הראשונה של סדר הפסוקים דאם הכתוב אכן הקדים את חיוב הקריאה למצות ההקהל, אכן אין ההקהל הכ"ת לצורך הקריאה אלא להפך, הקריאה היא הכ"ת לקיים מצות הקהל שהיא גדר בפנ"ע .
ויש לדייק עוד בדברי הרמב"ם פ"ג מהלכות חגיגה וז"ל :
(ה) הקריאה והברכות בלה"ק שנא' תקרא את התורה הזאת…
(ו) וגרים שאינן מכירין (בלה"ק) חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בו בסיני. אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה ומי שאינו יכול לשמוע מכוין לבו לקריאה זו שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה שהמלך שליח הוא להשמיע דברי הא-ל: עכ"ל.
ומוכח בדבריו שיש בזה גדר קיומי אפילו לחכמים "לחזק דת האמת" ולהרגיש כאילו "עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה שהמלך שליח הוא להשמיע דברי הקל". וצ"ב מנין ליה לרמב"ם תורה זו ?ועוד ק' מדוע מצא הרמב"ם מקום לכותבה דווקא פה בדרך אגב לדין הגרים ?
ונראה לומר דגדרה של מצוות הקהל הוא לחדש את הרגשת מעמד הר סיני ולשחזר את הכבוד והיראה שהרגישו בעת קבלת התורה .
ומעתה מובן מדוע אכן הקריאה אינה תכלית המצוה אלא היא אמצעי להקהלה. וממילא כל אחד מהנוכחים במעמד היה צריך להיות באותו גדר בו היה בעת מעמד הר סיני. כשם שהאנשים באו אז לקבל התורה כך גם פה הם באים ללמוד. כשם שהנשים באו לשמוע כך גם פה. וכשם שבמעמד ה"ס היו גם הטף אף אלו שלא הבינו כיון שהוריהם הביאום כך גם פה הביאו את הטף "ליתן שכר למביאיהם". ואין מקום לקושיית הכל"י דלעיל שהרי אין הענין בקושי ההורים לשאת משקל הטף, אלא ליצור מעמד חוזר של כינוס כלל ישראל לצורך הרגשת כבוד התורה.
ועוד מבואר דגדר חיוב הבאת הטף הוא הן על האב והן על הב"ד. והפשט בפסוק אשר לא ידעו קאי על מעמד הר סיני, כלומר גדר המצוה הוא ליצור אצל הדורות הבאים שלא היו במעמד הר סיני את ההרגשה של גודל מעמד קבלת התורה, וכמבואר ברמב"ם.
וממילא מבואר שבניגוד לגברים אין מעמד זה אצל נשים וטף בגדר מצות לימוד ובזה נפלו כמה מהקושיות דלעיל.
ואף דהקשינו שקטן אינו ב"ח, זהו לעיכובו רק בדבר שנצרך בו בעת, אולם כפשנ"ת הקטן נצרך רק להגיע אף בלא הבנה וחובת ההבאה על אחרים וזאת כדי ליצור אצלו "חיזוק דת האמת".
ומעתה נשאלת השאלה שהגרים לא היו במעמד ומהו א"כ חלקם במצוה זו? ולכן כתב הרמב"ם "חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בו בסיני",כלומר במקום מה שחסרים בשורשם את המעמד, ומקורו של הרמב"ם לחייבם בזה הוא מעצם ההבנה של גדר המעמד, וכפי שנרמז בסדר הפסוקים דלעיל, ולכן הרמב"ם שנצרך להוכיח את חיוב הגרים הוסיף דווקא פה "אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה ומי שאינו יכול לשמוע מכוין לבו לקריאה זו שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת".
ולעניין גרים כתב הר"מ "שאינם מכירין" ולכאורה כוונתו בלה"ק, (וכן ביאר במרכבת המשנה), וממילא אין להם את החלק של ללמוד הקים אצל אנשים ולכן כתב הר"מ שחייבים להכין ליבם ולהקשיב אוזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בו בסיני".
וכדברי הרמב"ם מצאתי בתרגום יב"ע שכתב "וגיורא דבקירויכון דיחמון איקר דאורייתא".
וראייתו שזהו גדר המעמד מכך שאפילו חכמים גדולים וכו' צריכים לשמוע הרי שאין זה הכ"ת ללימוד אלא "לחזק דת האמת".
ויעויין במג"א (או"ח קצב, ב) שכתב לענין ברכהמ"ז דשומע מאחר צריך שיבין אף מברך בלה"ק. והקשה עליו בחלקת יואב (מהדו"ת ס"א) מדין זה של מעמד הקהל שהרי הר"מ איירי במי שאינו מכיר ובכ"ז "חייבין להכין ליבם".
ולדברינו דלעיל א"ש שהרי אינו מדין מצוות קריאה או ת"ת אלא דהקריאה היא מכשירי מצוה למעמד של הקהל.
