חומש הגאולה – הרב מנחם גולדשטיין
חומש הגאולה
שמות פ"א :
כל המפרשים התקשו מדוע חומש שמות פותח בפסוקים ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה וכו' והרי ביאתם למצרים כבר מתוארת בפרשת ויגש לעיל וכאן מדובר כבר לאחר מיתת כל אותו דור.
ורש"י פירש על כך שמתוך חיבתן מונה אותן כל שעה לפי שנמשלו ככוכבים. שגם הם נמנים ונקראים בשם….שנאמר המוציא במספר צבאם
וצ"ב מהי המשמעות במשל לכוכבים ?
עו"ק "מהו ויוסף היה במצרים" ועל כך פירש"י הוא יוסף שהיה בצדקו מתחילתו עד סופו, על אף שהיה במצרים. וצ"ב שאם כן היה שבח לכאורה צריך להכתב לעיל בפרשת וישב מקץ ויגש או ויחי.
עו"ק מהי התוספת ב"וימת יוסף ואחיו וכל הדור ההוא" הרי כל בני אנוש מתים לבסוף ולא מצינו תיאור כזה במקום אחר כאשר אינו בא לציין את מועד הפטירה ?
עו"ק דלכאורה מסדר הפסוקים משמע ד"ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף", אשר מתחיל את השיעבוד היה רק לאחר מיתת כל הדור ההוא ומדוייק שלא יכל להיות קודם לכן ? וצ"ב.
עו"ק שאם הוא חושש מהתרבות בנ"י הגזירה הראשונה היתה צריכה להיות גזירת הבנים כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו ורק אחר כך לענותם לבנות ערי מסכנות לפרעה ?
עו"ק מה התועלת בערי המסכנות שהרי נאמר בחז"ל שככל שהיו בונים היו הלבנים שוקעות ואם כן אין כל תועלת בבנייתם, ומדוע אם כן בוחר פרעה בדבר שלכאורה אין לו תכלית ?
עו"ק למה משה צריך להשלח לבנ"י כלל ולא מתחיל שליחותו ישר אל פרעה להודיעו "שלום ולא להתראות" ?
עו"ק כשמשה בא לבשרם כתוב ויאמן העם ורק אחר כך וישמע והקשה הגראי"ל שהיה לכאו' צ"ל באופן הפוך קודם לשמוע ואח"כ להאמין ?
קבלת השעבוד
והנראה בהקדם הוא לבאר הענין שנאמר "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" ופירש"י ביקש יעקב לישב בשלוה, אמר לו הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמזומן להם לעוה"ב…"
ולכאורה צ"ב מה רע בכך שיעקב שסבל כה הרבה מעשיו ומלבן ומצרת דינה ויוסף רוצה קצת לישב בשלוה ? והביאור הוא שנגזרה בברית בין הבתרים גזירת ועבדום ועינו אותם ד' מאות שנה. וקיום הגזירה התחיל בלידת יצחק. יעקב ישב בארץ מגורי אביו כלומר מלשון גירות ולא קביעות אך אם יעקב ישב בשלוה, הרי שיצטרכו למנות ד' מאות שנה שוב. ועוד מבואר במדרש שראוי היה יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל ואילו הקב"ה הכין לו הירידה בדרך כבוד ומלכות על ידי יוסף.
ולפי"ז מבואר גם שיעקב ובניו ידעו שכאשר הם יורדים למצרים זה על מנת השיעבוד. ולכן יעקב כה ירא מהירידה עד שהקב"ה הבטיח לו "ואנכי אעלך גם עלה".
עצם העובדה שהם קיבלו על עצמם היא עצמה מיתקה את הגזירה שלא יזקקו לה יותר. והואיל וטעם הגזירה הוא בגלל מה ששאל אברהם במה אדע שהיה בזה חסרון אמונה לפי מדריגתו. ואם כן קבלת השעבוד מראש ברצון וירידתם למצרים היא התיקון של קבלת רצון ה'.
ואם כן נשאלת השאלה היכן השעבוד של ד' מאות שנים, והתשובה היא שלקב"ה יש דרכים הרבה והוא צמצם את קושי השעבוד לתוך הרד"ו שנים הנותרות.
ומעתה מבואר גם סדר הפסוקים וימת יוסף ואחיו וכל הדור ההוא ויקם מלך חדש על מצרים וכו'. שרק אחר מיתת כל האחים היה שייך להתחיל השעבוד הואיל והם "הבאים מצרימה". ולכן התורה חוזרת כאן בתחילת חומש שמות ואף שאין כאן ציון מועד פטירה, כיון שהענין הוא לבאר היסוד היאך התחיל השיעבוד בפועל. וכן מבואר ברש"י פ' וארא על הפסוק ושני חיי לוי שבע ושלושים ומאת שנה, שלוי האריך ימים יותר משאר האחים ורק לאחר מיתתו התחיל השיעבוד.
ובזה מבואר גם המשל לכוכבים והיינו שעל הכוכבים נאמר המוציא במספר צבאם לכולם בשמות יקרא. השם מבטא את התפקיד הייחודי לכל אחד. בירידתם של השבטים היתה קבלת שיעבוד מרצון של כל אחד ולכן גם שנים אלו מנכים מהד' מאות שנים של הגזירה.
יוסף נקודת החיבור לגאולה
ויוסף היה במצרים, הוא גם משמעות של תפקיד אחר, היה בצדקו והיינו כמו שמבואר בגמ' דזרעא דיוסף לא שלטא ביה עינא בישא, והיינו מפאת שיוסף היה בצדקו כלומר בכל עת "וה' עמו" ולכן לא שלט בו השעבוד. כיון שאינו ניזון משל פרעה אלא להפך מצרים ניזונו משלו. וכפי שכתוב שאמר לאביו "רדה אלי", ואפילו פרעה מודה "אביך ואחיך באו אליך".
יוסף הוא "בן זקונים" ופירשו חז"ל שכל תורה שקיבל מזקנים מסר לו" והכוונה לתורת שם ועבר. המיוחד בתורת שם ועבר הוא שהם היו בדור המבול ובדור הפלגה בהם כולם רשעים ורק הם נשארו צדיקים. יעקב הוא ישראל הרגיש ברוה"ק שבו שיוסף יצטרך תורה מיוחדת זו היאך לשרוד בסביבת טומאה בה כולם רשעים ולכן לימד דווקא את יוסף תורה זו.
וממילא מבואר מדוע מוזכר כאן מנייתו של יוסף לאחר אחיו כיון שגם הוא בבאים מצרימה, ומטעם אחר אין שולט בו השעבוד והוא סגולתו המיוחדת, וכפשנ"ת.
זו גם הסיבה לדברי חז"ל בריש פרשת מקץ "קץ שם לחושך זה יוסף". שהרי מידתו היא ואמונתך בלילות ואינו מתרשם כלל מטומאת מצרים.
יוסף גם הוא זה שקיבל מאביו סימן זה של הגואל פקוד יפקוד, ויוסף גם הוא זה שמוסר בטרם פטירתו "פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם".
מהות השעבוד
מצאנו שפרעה סירב מעיקרא לתת לקבור את יעקב במערת המכפלה אלא לאחר שיוסף התרה בו אבי השביעני, הסכים פרעה "כאשר השביעך". סיבת סירובו המקורי של פרעה היתה כיון שיעקב נחשב בעיני המצרים כאיש מופת שיכל לעצור את גזירת שנות הרעב. ועוד שגם ברכתו לפרעה נתקימה. ולכן רצה פרעה לשמור כח סגולי זה למצרים. גם לאחר פטירתו רצה לשמור את כוחם הסגולי של זרעו. כל זמן שהם היו הבאים מצרימה לא יכל פרעה לשעבדם אולם לאחר שהיו ויאחזו בארץ היה שייך לשעבד בהם.
ומבואר בגמ' ב"מ פ' השוכר, דאסור לומר לעבדו חפור לי פה תחת עץ זה עד שאבוא, כיון דהוי עבודה ללא תכלית. זו גופא הסיבה מדוע פרעה רצה לשעבדם דווקא בסוג עבודה זה עבודת פרך ללא תכלית כיון שבזה משעבד את כוחם הסגולי למצרים.
ולכן רק לאחר שהצליח לשלוט בהם בשעבוד היה שייך מצדו לגזור על מיתת הבנים ביאור.
היציאה מהשעבוד
ומעתה מבואר גם האופן הנצרך ליציאה משיעבוד מצרים והוא האמונה בפקוד יפקוד שהקב"ה בלבד שולט בהם והדבקות במידתו של יוסף, וה' עמו.
ולכן בתהליך בנין האמונה בקרבם הם מגיעים לבסוף למצב בו הם יכולים לקשור את אלהי מצרים ולשחוט אותו. וזה גופא כח השחרור מהשעבוד של מצרים.
