פרשת מקץ
פרשת מקץ
יוסף משנה לפרעה
מינוי יוסף למשנה למלך פרעה
בסיפור מינויו של יוסף מזדקרת ועולה מאליה התמיהה, כיצד מלך השולט על מעצמה כה גדולה כמצרים, האימפריה הגדולה של אותה תקופה, לוקח “עבד, עברי, נער” למינוי תפקיד במנגנון השלטוני? יתירה מזו, תפקיד זה הוא של המשנה למלך, האחראי על כל המדינה?
עוד יש לעיין מדוע היה צריך פרעה למנות את יוסף כ”משנה למלך“, “על פיך יישק כל עמי” וכו’. והרי לכאורה די היה בכך אם היה ממנה אותו לשר האוצר, או שר חקלאות וכדו’?
יתירה מזו מדובר במינוי אחראי ביותר בתקופה קשה ביותר של רעב, שעלול למוטט מבחינה כלכלית את קיומה של האימפריה המצרית, וזו התקופה הפחות מתאימה לנסיונות בתפקיד כה אחראי לאדם לא מנוסה.
והדברים אומרים “דרשני”!!!
המלוכה במצרים
בכדי לבאר ענין זה יש להקדים מהות מעמד המלוכה במצרים באותה תקופה.
הרשב”ם והספורנו בפרשה מבארים ש”פרעה” אינו שם אדם מסוים אלא כינוי כללי למלך באותה תקופה. ומבואר בחז”ל בתחילת ספר שמות “דפרעה אמגושי היה“. והיינו דהמלך במצרים היה נבחר על פי כישוריו בכוחות הטומאה וכדו’. ופרעה נבחר שכן היה ראש וראשון בכוחות אלו.
[ענין זה של בחירת פרעה מוזכר בחז”ל בכ”מ. כגון שהורידוהו ממלכותו ג’ חודשים בגלל שבתחילה לא רצה לגזור על בני ישראל].
כוחות טומאה אלו פועלים רק על ידי ידיעת מהותם הפנימית של הדברים עליהם רוצים לפעול. ענין זה מבואר גם בדברי חז”ל על כך שהקונה חמור במצרים היה צריך להוליכו לנהר להשקותו, כדי לברר שאינו קרש בעלמא, שכן הכשפים מתבטלים על ידי המים. ומבאר הרב דסלר (מכתב מאליהו, ח”ב) שהחרטומים שידעו את מקור כח החיות הרוחני של החמור יכלו על ידי זה לפעול בו שינוי צורה זמני, כפי שעשו עם המטות שהפכו לנחש וכו’.
עוד מתורץ לפי זה ענין החילוק בין המוזכר בענין העלמת פתרון החלומות. אצל פרעה נאמר “ותפעם רוחו” ואילו בנבוכדנצאר נאמר “ותתפעם רוחו”. וביאר רש”י דבנבוכדנצאר היתה גם שכחת החלום וגם העלמת פתרונו (ריש פ’ מקץ).
והקשו מפרשי רש”י, מדוע בנבוכדנצאר תגובתו היתה שהרג כל אלו שלא ידעו לפתור את החלום וכלשון התרגום שם “וקטולא כל (חרטומיא)“, ואילו פרעה לא הרג את החרטומים שתפקידם לפתור בעיות כגון זו?
ולפמשנ”ת סיבת הדבר היא שפרעה לא יכל לבוא בטענה כלפי החרטומים כיון שבהיותו מלך מצרים היה אמור להיות יותר בקי מהם בכל מה שנוגע לחכמה וכוחות טומאה, מה שאין כן בנבוכדנצאר.
יש לעיין גם מדוע היה צריך פרעה להשביע את יוסף שלא יגלה שהוא יודע את לשון הקודש? וכי מה בכך שישנה שפה נדירה אשר ידועה ליוסף ואינה ידועה לו? ועוד קשה מדוע נצרך המלאך גבריאל ללמד את יוסף באותו לילה שבעים לשונות, כמבואר במדרש רבה. וכי מה תועלת יש בכך?
ונראה להקדים שאחד הדברים המבטאים מהות כל דבר הוא שמו. אשר ע”כ התייחד פרעה בכך שידע ס”ט לשונות וכפי שמבואר בחז”ל שהיו לפניו מדרגות, ולא היה אדם רשאי לעלות בהם יותר מאשר מספר השפות שידע.
בכך שפרעה היה בקי בלשונות האומות, הוא יכל גם להכיר במהותם ולפעול כנגדם בכוחות הכישוף, ולכן נבחר למלכותו.
לשון כל אומה קשורה למהותה:
לשונו של כל עם היא אחת מצורות הביטוי לתוכנו הרוחני.
על פי זה מבואר מדוע העמלקים שבאו להלחם בישראל, שינו את לשונם כדי שלא יזהו אותם, ולמרות זאת לא שינו את מלבושיהם (רש”י במדבר כ”א, א’). עד כדי כך שעם ישראל נאלצו להתפלל בלשון כללית “אם נתון תתן את העם הזה בידי”.
ומעתה מבואר מה שפרעה הוצרך להשביע את יוסף שלא יגלה שהוא יודע שפה יתירה עליו, את לשון הקודש (שהרי חשש למעמדו כראשון בקרב המצרים).
ולכן גם היה צורך בנס מיוחד, על ידי שישלחו את המלאך גבריאל אל יוסף בבית האסורים ללמדו ע’ לשונות, דבלי זה לא היה שייך למנותו לתפקיד מלוכה.
ההשגחה העליונה מכוונת את פרעה
ומעתה נבוא לבאר סיבת בחירתו של יוסף למשנה למלך. דהנה פרעה הרגיש שחלומו אינו סתם חלום של דברים בטלים אלא מסר משמים השייך לכל מצרים, וידע זאת ע”י שמשמים הטרידו את מנוחתו, “ותפעם רוחו“, וגרמו לו להיות מוטרד מכך שאינו יודע את פתרון החלום.
כמו כן הרגיש פרעה שפתרון החלום אינו נוגע רק לו באופן אישי אלא לכל הממלכה, שהרי בחלום ראה את עצמו “עומד על היאור” שהוא סמל כח האומה המצרית. כן גם משמעות לשון הפסוק “לי יאורי ואני עשיתיני” (יחזקאל פרק כ”ה).
מהות כוחו של יוסף
בכדי לענות על השאלות דלעיל יש להקדים ולעמוד על מהות כוחו הרוחני המיוחד של יוסף.
נתבאר לעיל בפרשת וישב, דסיבת הדבר שיעקב לימד את יוסף “כל תורה שלמד בבית שם ועבר” היא שתורה זו היא התורה המיוחדת, איך להישאר באמונתם אף בעת שהדור הסובב אותם רשעים.
זו גם הסיבה שבזרעו של יוסף לא שולט עין הרע ( רש”י בראשית מט, כב על הפסוק “בנות צעדה עלי שור”), שהרי אינו מושפע ומקבל מהחוץ, ומי שאינו מקבל ואינו נזקק לכח חיות מן החוץ, גם אינו מושפע מכח שלילי כעין הרע.
וממילא מתבאר שכוחו המיוחד של יוסף מבחינה רוחנית הוא דווקא שימור הכח הטוב והחיובי גם בעת הקושי.
מינוי לכח האדנות
ומעתה נבוא לביאור העניין מדוע נצרך למנות את יוסף על כל ארץ מצרים.
מובא בב”ר דענין שם אדנות ואדון, הוא מלשון שררה שעוקר דיורין מזה ונותן לזה, וכך היה בדור אנוש כאשר חטאו שהציף עליהם מי המבול וכן בדור הפלגה שהפיצם על פני כל הארץ. ולכן נאמר בתהילים “מלפני אדון חולי ארץ”. (יעויין ביאור סידור הגר”א על מזמור זה בהלל).
והנה במצרים לצורך ביצוע הפתרון של יוסף היה צורך בכח בעלות גמור אשר יאפשר לכנוס את כל התבואה והברכה של שנות השובע, ע”מ לשומרם לשנות הרעב, שהרי תוכניתו של יוסף היתה לקחת מהמקומות המתברכים ע”מ לשמור לכלל מצרים לאחר מכן, ממילא מי שאין הדבר בסמכותו לא יהיה מסוגל לבצע תוכנית זו.
על היאור – על שפת היאור
לפי זה אפשר לבאר ענין נוסף. בתיאור החלום נאמר “ופרעה חולם והנה עומד על היאור” (בראשית מא, א), ואילו פרעה שינה ואמר “בחלומי הנני עומד על שפת היאור” (מא, יז) ומסתבר שהסיבה לכך שפרעה שינה את התיאור מכפי שחלם באמת היא, כיון שעמידה על היאור נראתה בעיניו מוזרה.
אולם יוסף אשר מעצם טבעו נחון בכח ההצלה למצרים, מבין את החלום כמו שאכן היה ובו היאור מסמל את מצרים ועמידה עליו מסמלת את כח השילטון. לכן גם מוסיף יוסף, שחלק מהפתרון הוא מינוי איש על ארץ מצרים לא כשר זוטר אלא על כל ארץ מצרים. וכמו שא”ל פרעה “ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרים… ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים” (שם מא, מד).
אשר על כן יזם יוסף בפתרון החלום את התוספת “ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים” (בראשית ), אף שכלל לא נשאל ולא נתבקש לה, שהרי היא מעצם מהות פתרון החלום.
פרעה הבין בכך, שכאן לא מספיק לקחת ולאגור תבואה אלא צריך גם כח שימור מיוחד שתבואה זו לא תתקלקל. ולכן נצרך פרעה למנות את יוסף, כשני לו במלכות לצורך ביצוע תוכנית ההצלה, שכן רק במינוי לכח הבעלות על כל תבואת מצרים ובכוחו הרוחני המיוחד של יוסף כפי שהכיר בו גם פרעה, שייך לשמר את תבואת מצרים.
